Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Kama

Daf 116a

תִּשָּׁפֵךְ הַכֹּל, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: תֵּעָשֶׂה זִילּוּף. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: אֲנִי אַכְרִיעַ; בַּבַּיִת – תֵּעָשֶׂה זִילּוּף, וּבַשָּׂדֶה – תִּשָּׁפֵךְ הַכֹּל.

Traduction

The wine must all be poured out in order to prevent a possible mishap. And Beit Hillel say: Let the wine be used for sprinkling. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said: I will decide the halakha by proposing an intermediate opinion: If the wine became impure in a house, it may be used for sprinkling, as it can be used immediately, but if it became impure in the field, it must all be poured out, as it is possible that by the time it is brought to the house and used for sprinkling, someone may drink it.

Rachi non traduit

תשפך הכל. כולה ביחד:

בשדה תשפך הכל. דאדממטי ליה לגו ביתא אתי ביה לידי תקלה:

אִיכָּא דְּאָמְרִי: בְּיָשָׁן – תֵּעָשֶׂה זִילּוּף, וּבְחָדָשׁ – תִּשָּׁפֵךְ הַכֹּל. אָמְרוּ לוֹ: אֵין הַכְרָעָה שְׁלִישִׁית מַכְרַעַת.

Traduction

There are those who say that he decided the halakha as follows: With regard to aged wine, it may be used for sprinkling, as it is fit to be sprinkled immediately, but with regard to new wine, which does not yet have a pleasant aroma, it must all be poured out in order to prevent a possible mishap. They said to Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei: A decision by a third party does not conclusively decide the halakha.

Rachi non traduit

אין הכרעה שלישית מכרעת. טעם עצמך אתה אומר ולא כדברי אחד מהן ששניהם לא הזכירו בית ושדה והיכי דמי הכרעה כגון אי הוה תני ב''ש בין נטמאת בבית בין בשדה תשפך הכל וב''ה אומרים בין בבית ובין בשדה תעשה זילוף ר''ש אומר נטמא בשדה תשפך הכל בבית תעשה זילוף דטעמא דתרוייהו קמכרע והוו להו לגבי בית תרי ולגבי שדה תרי והלכתא כתרי שאין עומדין דברי יחיד במקום שנים דאחרי רבים להטות כתיב (שמות כג) כי ההוא דקולי מטלניות דבמה מדליקין (שבת דף כט.) אבל הכא דאינהו לא גלו דעתייהו דליהוי שום מידי חילוק בין בית לשדה טעמא דנפשיה קאמר:

Tossefoth non traduit

הכרעה שלישית. נראה לר''י עיקר כפ''ה דדעת ג' הוא דתנאי קמאי לא גילו בדעתם שיש שום חילוק בין בית לשדה אבל ההוא דקולי מטלניות דבמה מדליקין (שבת דף כט. ושם ד''ה בין) הויא הכרעה דרבי אליעזר קאמר בין מן המוכן בין שלא מן המוכן טמא רבי יהושע אומר בין מן המוכן כו' טהור ר''ע אומר מן המוכן טמא שלא מן המוכן טהור ובכירה (שם דף לט:) בהדיא חשיב ליה הכרעה אי לאו משום דר''ע תלמיד הוה ועוד דהדר ביה ר''ע לגבי רבי יהושע וההיא דהתם לא ישתטף גופו בין בחמין בין בצונן חשיבא הכרעה דתנאי קמאי גילו בדעתם דשייך לפלוגי בין חמין לצונן אבל הך דשמעתין לא גילו בדעתם חשיב ליה הכרעה שלישית וכן בנזיר פ' כ''ג (דף נג. ושם ד''ה ב''ד) גבי ר''א אומר [זקינים] הראשונים [מקצתן היו] אומרים חצי קב עצמות כו' התם נמי קרי ליה הכרעה שלישית דתנאי קמאי לא גילו בדעתם דשייך לפלוגי בין תרומה לקדשים לנזיר ועושה פסח ובראשית הגז (חולין דף קלה.) גבי ראשית הגז אין נוהג אלא במרובה וכמה מרובה ב''ש אומרים שתים ב''ה אומרים חמש ורבי ישמעאל אומר ארבעה וקרי נמי התם (דף קלז.) לרבי ישמעאל הכרעה שלישית ואותה הכרעה אין חשובה אפילו כדהכא ודנזיר דבהני סבירא ליה למכריע פלגא כמר ופלגא כמר אבל התם לא ס''ל לא כמר ולא כמר והא דפריך בכל הני והא הכרעה שלישית אין הכרעה ה''מ למיפרך תלמיד הוא ואין הלכה כהכרעת תלמיד אבל עדיפא קפריך דלאו הכרעה היא כלל ואור''י הא דתניא בכיצד מברכין (ברכות דף מג:) בש''א מברך על השמן ואח''כ על ההדס וב''ה אומרים מברך על ההדס תחילה וקאמר רשב''ג אני אכריע שמן זכינו לריחו ולסיכתו הדס לא זכינו אלא לריחו הלכך שמן עדיף וקאמר רבי יוחנן בגמרא הלכה כדברי המכריע לא שייכא ההיא הכרעה לשאר הכרעות שהבאתי דלא סבירא ליה פלגא כמר ופלגא כמר אלא דמפרש טעמא דחד מינייהו וס''ל כוותיה לגמרי וכן בכל מקום שאם תנא אחד יסבור כתנא אחר לא יקרא בכך מכריע תדע מדאיצטריך ר' יוחנן עלה למימר הלכה כדברי המכריע אע''ג דאיהו גופיה כבר אמר בכירה (שבת דף לט:) כל מקום שאתה מוצא שנים חלוקים ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע ש''מ דודאי לא שייכא לההיא הכרעה דשבת ודהכא ולא קרי ליה הכרעה אלא מפני שהכריע דברי ב''ש על דברי ב''ה. ור''ת פי' הכרעה שלישית דור שלישית כלומר תלמיד אתה ואין זו הכרעה כדאמר ר''ע תלמיד הוה וה''נ הוה מ''ל דור שני דהיינו נמי תלמיד אלא כך היה המעשה ובנזיר (דף נג.) דקרי ליה הגמרא לב''ד של אחרים הכרעה שלישית לישנא דהך ברייתא דהכא נקט וא''ת בפ''ק דפסחים (דף יג.) גבי ר' מאיר אומר אוכלין כל חמש רבי יהודה אומר אוכלים כל כו' ר''ג אומר חולין אוכלין כל ארבע ותרומה כל חמש וקאמר בגמרא ר''ג לאו מכריע הוא דטעמא דנפשיה קאמר ולפי' הקו' ניחא אלא לפי' ר''ת אמאי לא מכריע הוא והא לאו תלמיד הוה וי''ל דלאו מכריע הוא דלא עלייהו קאי שלפניהם היה ופ''ה נראה לר''י עיקר וי''מ הכא טעמא דתשפך משום דריחא מילתא היא ואסור לזלף משום דהוי כשתיה ולא משום חשש תקלה ואין נראה דא''כ לא הוי רבי ישמעאל מכריע אלא טעמא דנפשיה קאמר דקמאי לא איפליגי במיחש לתקלה ואין להקשות לפי' זה לאביי דאית ליה (ע''ז דף סו:) גבי בת תיהא ריחא מילתא היא לימא דאמר כר''מ אמאי לא מייתי נמי התם אפלוגתא דאביי ורבא פלוגתא דב''ש וב''ה דהכא איכא למימר דאביי א''ש כב''ה ומודו בה דריחא מילתא היא ליחשב הנאה והתם לענין איסור הנאת יין נסך איירי ודוקא לענין תרומה טמאה הכא המותרת בהנאה ריחא לאו מילתא ליחשב כשתיה ואע''ג דמייתי התם ההיא דתנור שהסיקו בכמון של תרומה וההיא דהרודה פת חמה והניחה ע''פ חבית של יין של תרומה התם ודאי אי ריחא מילתא ואסור בהנאה יש לנו כמו כן לאסור הפת לאכול לזרים שנקלט מן הכמון או היין של תרומה אבל ריחא לחודיה כגון בת תיהא וזילוף לא הוי כשתיה ומותר בתרומה [וע' תוס' ע''ז סו:

ד''ה אמר רבא]:

אִם אָמַר לוֹ: ''אַצִּיל אֶת שֶׁלְּךָ וְכוּ'''. אַמַּאי? וְנֵימָא לֵיהּ: ''מְשַׁטֶּה אֲנִי בָּךְ''!

Traduction

§ The mishna teaches that if the owner of the wine said to the owner of the honey: I will salvage your honey and you will pay me the value of my wine, the owner of the honey is obligated to give him compensation for the wine. The Gemara asks: Why is the stipulation binding? Let the owner of the honey say to him: I was merely fooling with you when I accepted your condition, and I did not agree to it at all.

מִי לָא תַּנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיָה בּוֹרֵחַ מִבֵּית הָאֲסוּרִין וְהָיְתָה מַעְבּוֹרֶת לְפָנָיו, אָמַר לוֹ: ''טוֹל דִּינָר, וְהַעֲבִירֵנִי'' – אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ. אַלְמָא אָמַר לֵיהּ: ''מְשַׁטֶּה אֲנִי בָּךְ''; הָכָא נָמֵי, לֵימָא לֵיהּ: ''מְשַׁטֶּה אֲנִי בָּךְ''!

Traduction

Isn’t it taught in a baraita: In a case where one was fleeing from prison and there was a ferry before him, and he said to the ferryman: Take this entire dinar and take me across the river, the ferryman has the right to collect only his usual wage, but not the entire dinar. Apparently, the prisoner could have said to him: I was merely fooling with you and never intended to pay you a full dinar. Here also, let the owner of the honey say to the owner of the wine: I was merely fooling with you.

Rachi non traduit

מעבורת. ספינה רחבה שעוברים בה רוחב הנהר:

הָא לָא דָּמֵי אֶלָּא לְסֵיפָא – וְאִם אָמַר לוֹ: ''טוֹל דִּינָר זֶה בִּשְׂכָרְךָ, וְהַעֲבִירֵנִי'' – נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם.

Traduction

The Gemara answers: This case in the mishna is not comparable to the case cited above; rather, it is comparable to the latter clause of that same baraita, which states: And if he said to the ferryman: Take this dinar as your wage and take me across the river, the prisoner must give him his wage in the full amount, i.e., the entire dinar.

מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא? אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: בְּצַיָּיד הַשּׁוֹלֶה דָּגִים מִן הַיָּם, וְאָמַר לֵיהּ: אַפְסֵדְתַּנִי כְּווֹרֵי בְּזוּזָא.

Traduction

What is different in the first clause, which states that the ferryman receives only his regular wage, and what is different in the latter clause, which states that he receives the full dinar? Rami bar Ḥama said: The latter clause deals with a trapper who scoops fish from the sea, i.e., a fisherman, and he can say to the prisoner: You have caused me a loss of fish [kavrei] worth a dinar, which I would have caught had I not taken you across the river. Similarly, in the case in the mishna, the owner of the wine sustains a financial loss in order to save the honey, and therefore he is entitled to the compensation that the owner of the honey agreed to pay.

Rachi non traduit

דאפסדתן כוורי בזוזא. והיינו בשכרו דקתני טול דינר בשכר שאתה מפסיד כאן ותעבירני נותן לו אותו שכר משלם ומתני' נמי הרי הפסידו ניכר:

שָׁטַף נָהָר חֲמוֹרוֹ וַחֲמוֹר חֲבֵירוֹ, שֶׁלּוֹ יָפֶה מָנֶה וְכוּ'. וּצְרִיכָא; דְּאִי אַשְׁמְעִינַן קַמַּיְיתָא, הָתָם הוּא דְּכִי פֵּירֵשׁ יָהֵיב לֵיהּ דְּמֵי כּוּלֵּיהּ, מִשּׁוּם דִּבְיָדַיִם קָא פָסֵיד; אֲבָל הָכָא דְּמִמֵּילָא, נֵימָא: אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ.

Traduction

§ The mishna teaches: If a river washed away his donkey and the donkey of the other man, and his donkey is worth one hundred dinars, etc. The Gemara notes: And it is necessary to teach both the case of the barrels of wine and honey and the case of the donkeys, as if it had taught us only the first case, that of the wine and honey, it might be said that it is only there, in that case, that when the owner of the wine states his stipulation, the owner of the honey gives him the value of the entire loss. Why is this? It is because the wine is lost through the direct action of its owner. But here, in the case of the donkeys, since the donkey is lost by itself in the river, let us say: The one who salvages the donkey of his fellow has the right to only his wage, i.e., compensation for his labor.

Rachi non traduit

דבידים קא פסיד. שופך את יינו בידים בשבילו:

וְאִי אַשְׁמְעִינַן סֵיפָא, הָכָא הוּא דְּבִסְתָמָא אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ, מִשּׁוּם דְּמִמֵּילָא; אֲבָל הָתָם, דִּבְיָדַיִם, אֵימָא אֲפִילּוּ בִּסְתָמָא יָהֵיב לֵיהּ דְּמֵי כּוּלֵּהּ; צְרִיכָא.

Traduction

And if the mishna had taught us only the case of the latter clause, it might be said: It is here, in the case of the donkeys, that if the intention of the one who saved the donkey was unspecified, i.e., he did not stipulate that the owner of the other donkey would compensate him for the loss of his own donkey, he has the right to only his wage, because the donkey is lost by itself. But there, where the barrel of wine is lost through the direct action of its owner, one might say: Even in a case where the intention of the owner of the wine was unspecified, the owner of the honey must give him the value of the entire barrel of wine. The Gemara concludes: Indeed, both cases are necessary.

בְּעָא מִינֵּיהּ רַב כָּהֲנָא מֵרַב: יָרַד לְהַצִּיל, וְעָלָה שֶׁלּוֹ מֵאֵלָיו, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: מִשְּׁמַיָּא רְחִימוּ עֲלֵיהּ.

Traduction

The Gemara cites a relevant discussion. Rav Kahana raised a dilemma before Rav: If one descended into the river to rescue another’s donkey instead of his own after stipulating that he would be compensated for the loss of his own donkey, and his own donkey emerged from the river by itself, what is the halakha? Is the rescuer still entitled to payment from the owner of the donkey that he saved, despite the fact that he did not suffer a monetary loss? Rav said to him: The rescuer is still compensated because it was from Heaven that mercy was bestowed upon him, and his good fortune does not affect the stipulation.

Rachi non traduit

ירד להציל. ע''מ שיתן לו דמי שלו:

ועלה שלו מאיליו מהו. מי אמרינן מעיקרא דאפקריה כאבוד דמי ומחייב לו היאך לשלומי והדר זכה ביה מריה מהפקירא או דלמא כיון דסליק סליק:

מן שמיא רחימו עליה. ויהיב ליה דמי כאילו מת:

כִּי הָא דְּרַב סָפְרָא הֲוָה קָא אָזֵיל בִּשְׁיָירְתָּא, לַוִּינְהוּ הָהוּא אֲרִי. כֹּל לֵילְיָא קָא (שַׁדַּר) [שָׁדוּ] לֵיהּ חֲמָרָא דְּחַד מִינַּיְיהוּ, וְקָא אָכֵיל. כִּי מְטָא זִמְנֵיהּ דְּרַב סָפְרָא, (שַׁדַּר) [שְׁדָא] לֵיהּ חֲמָרֵאּ וְלָא אַכְלֵיהּ. קְדֵים רַב סָפְרָא וּזְכָה בֵּיהּ.

Traduction

This is like that case where Rav Safra was traveling in a caravan, and a certain lion followed them, accompanying them along the way. Every night, the travelers would send one of their donkeys to the lion, and the lion would eat it. When Rav Safra’s time arrived to provide the lion with prey, he sent it his donkey but the lion did not eat it. Rav Safra went ahead and acquired it back, as his donkey had become ownerless when he presented it to the lion. Although Rav Safra did not lose his donkey, he had fulfilled his obligation to provide the lion with a donkey, and his good fortune did not affect his obligation vis-à-vis the other travelers.

Rachi non traduit

לוינהו. נתחבר עמהם ארי והיה משמר בהמותיהם מחיות וליסטים:

קדים רב ספרא. קודם שיחזיק בהן אחר שהרי הפקר היה:

אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא: לְמָה לֵיהּ לְמִיזְכֵּי בֵּיהּ? נְהִי דְּכִי אַפְקְרֵיהּ – אַדַּעְתָּא דְאַרְיָה אַפְקְרֵיהּ, אַדַּעְתָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא אַפְקְרֵיהּ! אֲמַר לֵיהּ: רַב סָפְרָא לְרַוְוחָא דְמִילְּתָא הוּא דַּעֲבַד.

Traduction

With regard to this episode, Rav Aḥa of Difti said to Ravina: Why was it necessary for him to acquire the donkey again? Although Rav Safra made it ownerless by sending it to the lion, it was made ownerless only with the intention that the lion would consume it, but it was not made ownerless with the intention that everyone else could acquire it. Accordingly, no one else could have acquired the donkey. Ravina said to him: Rav Safra did so as an added precaution.

Rachi non traduit

לרווחא דמילתא. שלא יהא ערעור בדבר:

Tossefoth non traduit

אדעתא דאריה אפקריה כו'. לא דמי להא דאמר באלו מציאות (ב''מ ד' כד.) המציל מן הארי ומן הדוב כו' הרי הוא שלו מפני שהבעלים מתייאשים מהן דהתם ודאי שהארי בא לטרוף כדמשמע המציל מן הארי מתייאש לגמרי אבל הכא הארי היה עמהם והיה מלוה אותם לשמור בהמותיהם מחיות וליסטים רק שהיו נותנים לו לאכול חמור בכל לילה ואפשר שפעמים היה שבע ולא אכיל הלכך אין מפקיר אלא אדעתא דאכיל ליה אריה והא לא אכיל ליה:

בְּעָא מִינֵּיהּ רַב מֵרַבִּי: יָרַד לְהַצִּיל וְלֹא הִצִּיל, מַהוּ? אָמַר לוֹ: וְזוֹ שְׁאֵילָה, אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ.

Traduction

Rav raised a dilemma before Rabbi Yehuda HaNasi: If one descended into the river in order to rescue another’s donkey instead of his own, but he did not manage to rescue it, what is the halakha? Does the stipulation still apply so that the owner of the donkey he attempted to rescue must compensate him for the loss of his own donkey? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: And is this a question? It is clear that he has the right to collect only his wage, but he is not entitled to the value of his own donkey.

אֵיתִיבֵיהּ: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל

Traduction

Rav raised an objection to Rabbi Yehuda HaNasi’s ruling from a baraita: In a case of one who hires a laborer

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source